פסק-דין בתיק ת"ק 21183-03-12

בפניי תביעה שמקורה בתאונת דרכים, אשר גרמה לנזקי פח.

התובעת טענה במסגרת כתב תביעתה, כי נהג הנתבעת הודה בתחילה באחריותו לתאונה, אולם לאחר מכן חזר בו מהודאתו זו, ועל כן נאלצה היא לפנות לחברת הביטוח ולהפעיל את פוליסת הביטוח שברשותה, והפיצוי שקיבלה כיסה את מרבית את הנזקים, אך לא את כולם, והכל כמפורט בכתב התביעה.

אשר לנסיבות התאונה טענה התובעת, כי האירוע אירע כך:

התובעת נהגה ברכבה באזור צומת "כיכר המשטרה", בנתיב הימני. נהג הנתבעת, במשאיתה של הנתבעת, נסע בנתיב השמאלי ואז סטה ימינה ופגע ברכבה בצידו השמאלי, תוך שהוא הודף אותו אל מעקה ברזל המצוי מימין לנתיבה.

במהלך החקירה היום הבהירה התובעת, כי במועד האירוע נסעה היא מכיוון צפון לדרום, וכאשר הגיעה לכיכר המשטרה נעצרה בנתיב הימני על מנת לאפשר לתנועה שבכיכר, הבאה משמאלה, לעבור את הכיכר. לשיטתה, עוד היא עומדת, הגיעה המשאית הנהוגה בידי נהג הנתבעת, בנתיב השמאלי, בכיוון נסיעתה, והחלה גולשת אל הנתיב הימני, תוך שהיא דוחקת את רכבה מחלקו האחורי שמאלי, ימינה.

לטענתה, צפצפה מספר פעמים על מנת להפנות את תשומת ליבו של נהג המשאית למיקומה ולאירוע, עד אשר נעצרה המשאית.

לטענתה, בעקבות הפגיעה האמורה, נפגע רכבה מן החלק השמאלי אחורי שלו ולכל אורך הדופן השמאלית, ונוכח הדיפתה אל מעקה ברזל מימין, נפגע הרכב אף בחלקו הימני.

הנתבעת מסרה גירסה אחרת בכתב הגנתה, שם טענה כי אחריות התאונה היא על התובעת, נוכח העובדה שבמקום כביש חד נתיבי אשר מתפצל לשני נתיבים כ - 50 מטר לפני הכיכר, וכאשר המשאית של הנתבעת, נהוגה בידי נהג הנתבעת, נסעה לפני רכב התובעת, כאשר רכב הנתבעת הוא ראשון בשיירה.

לשיטת הנתבעת, רכבה נסע מכיוון דרום לכיוון צפון ונהג המשאית התכוון לפנות ימינה לכיוון חדרה, ואולם, כאשר החל לסטות ימינה, הגיח רכב התובעת בניסיון לעקוף את המשאית מימין, ותוך כדי כך פגע ברכב הנתבעת בחלקה הימני אחורי.

במהלך עדותו העיד נהג הנתבעת תחילה, כי אמנם נסע מדרום לצפון, ואולם משתיקנה התובעת את הנהג במהלך עדותו, תיקן את דבריו והבהיר כי נסע מצפון לדרום. בהתאמה, נשאל נהג הנתבעת להיכן התכוון להגיע, ותשובתו היתה מבולבל קמעא, שכן תחילה טען כי התכוון לנסוע לכיוון חדרה ועל כן ביקש לפנות ימינה, ולאחר מכן, בשים לב לתיקון טען שהתכוון לנסוע מערבה לכיוון אולגה.

עוד העיד נהג הנתבעת, כי לפניו עמד רכב בנתיב השמאלי, זאת בשונה מגירסתו בכתב ההגנה, שם טען כי היה ראשון בשיירה.

לבסוף, באשר למיקום הפגיעה ברכב הנתבעת, מסר נהג הנתבעת, כי הפגיעה היתה עם הפגוש הימני שלו, בשונה מן האמור בכתב ההגנה.

נהג הנתבעת תיקן גירסתו בסוגייה נוספת, והיא, בנוגע לשאלה איזה מן הרכבים הוא הרכב שפגע ברכב האחר.

כך, בעוד בכתב ההגנה טען, כי רכבה של התובעת הגיח מאחוריו ועקף אותו במהירות מימין ותוך כדי כך פגע ברכב הנתבעת, הרי שבעדותו טען, כי תוך כדי התקדמות קלה של רכב הנתבעת, הרגיש ש" אני פוגע ברכב".

על טענה זו הוא חזר אף בסוף חקירתו, שם הבהיר, כי הפגיעה היתה עם הפגוש הימני שלו בדלת השמאלית קדמית של רכב התובעת.

בשים לב לסתירות בעדותו של נהג הנתבעת, ולשינוי בגירסת הנתבעת, ובמיוחד בשים לב לתמונות רכבה של התובעת המעידות לכאורה על כך שמוקד הפגיעה היה דווקא באחורי רכבה ובדלת השמאלית אחורית ולא בדלת השמאלית קדמית, והמעידים על כך כי כיוון הפגיעה הוא מהחלק האחורי אל החלק הקדמי, ולא להפך, אני רואה לנכון לקבל את גירסת התובעת בשלמותה, ולהעדיפה על פני גירסת הנתבעת.

אשר על כן, אני רואה לנכון לקבל את התביעה על כל ראשי הנזק המפורטים בה, ואני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 3,486 ש"ח כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה, 13/3/12, ועד יום התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 750 ש"ח. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד יום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.